אפילפסיה בכלבים – לקראת יום המודעות למחלת האפילפסיה

לקראת יום המודעות למחלת האפילפסיה כדאי לדעת כי גם חיות המחמד שלנו עלולות לסבול מהמחלה המאופיינת בהתקפים אפילפטיים. ההתקפים באים לידי ביטוי בהופעת עווית חלקית או מלאה.

ראוי לציין כי שכיחות האפילפסיה בכלבים היא כ-1%עד 5%, כאשר האירוע הבא לידי ביטוי בעווית מתרחש בדרך כלל בגיל צעיר, כלומר כאשר גילו של הכלב בין שנה עד שלוש שנים. המחלה תיתכן אצל כלבים גזעיים וכלבים מעורבים, עם זאת ישנם גזעים בהם התופעה שכיחה יותר, לדוגמה לברדור, רועה גרמני, בוקסר וגזעים נוספים.

אפילפסיה בכלבים – רקע כללי

אפילפסיה בכלבים מאופיינת כאירועי עווית חוזרים, העווית נגרמת כתוצאה משיבוש בפעילות החשמלית במוחו של הכלב. יש שלושה סוגים שונים של אפילפסיה אצל כלבים:

אפילפסיה תגובתית – ההתקפים נגרמים על ידי גורמים מטבוליים כמו רמת סוכר נמוכה, אי ספיקת כבד, אי ספיקת כליות.

אפילפסיה משנית – מכונה גם אפילפסיה סימפטומטית, ההתקפים נגרמים כתוצאה מבעיות כמו גידול במוח, שבץ מוחי, טראומה וכו'.

אפילפסיה ראשונית – מכונה גם אפילפסיה אידיופתית, התופעה אופיינית לכלבים בטווח הגילים של שנה עד שלוש שנים.

הסיבות העיקריות לאפילפסיה אצל כלבים:

• גנטיקה.
• פגם מולד במוח.
• רמת סוכר גבוהה בדם (או נמוכה).
• חשיפה לרעלנים.
• דלקת בקרום המוח.
• מחלות זיהומיות, למשל כלבת.
• טראומה ופגיעות ראש.
• בעיות בכבד או בכליות.
• רמת חמצן נמוכה על רקע של בעיות לב, הפרעות נשימה ועוד.

התקפי עווית קשים לצפייה

אפילפסיה אצל כלבים מאופיינת בהתקפי עווית, המראה קשה לצפייה ובזמן ההתקף הכלב לא מודע לסביבתו ולעצמו. ההתקף האפילפטי מופיע כעווית מלאה או חלקית של גופו של הכלב. יש שני סוגים עיקריים של עוויות:

עווית חלקית – העווית משפיעה על אזור יחסית קטן או רק על צד אחד בגוף הכלב. בזמן התקף אפילפטי הכלב עלול לסבול מגירוד אובססיבי, נשיכה עצמית באזור מסוים בגופו, עווית בפנים, שינויי התנהגות ועוד.

עווית כללית – ההתקף גורם לכלב לתנועות ולחוסר שליטה בשריריו, ולרוב מבחינים בריור מוגבר, ברעד בלתי נשלט, והכלב בדרך כלל נופל או שוכב על הצד, והוא אינו מודע לעצמו ולסביבתו.

חשוב להדגיש כי אם מבחינים במספר עוויתות חוזרות, כלומר הופעת העווית מתרחשת אחת אחר השנייה – הכלב נמצא במצב חמור ונשקפת סכנה לחייו. מדובר במראה קשה לצפייה לכן חשוב להישאר רגוע עד כמה שניתן ויש להרחיק את הכלב מסביבה בעייתית המהווה סכנה עבורו.

רוב ההתקפים האפילפטיים אצל כלבים הם בודדים, ויש מרווח של מספר ימים, שבועות או שנים בין התקף אחד לאחר. אם הכלב סובל מרצף התקפים, תופעה המאפיינת בעיקר כלבים מגזעים גדולים, ההפרש בין ההתקפים קצר, ולרוב יחלפו מספר שעות בין התקף אחד למשנהו, ויש לפנות מיד לווטרינר.

אבחון וטיפול

וטרינר מבצע בדיקות שונות לצורך הערכה כללית ואבחון אפילפסיה אצל הכלב. הבדיקות כוללות בדיקה נוירולוגית כללית, ספירת דם, בדיקות דם שונות, בדיקת שתן, בדיקת תפקוד בלוטת התריס ועוד. בדרך כלל הווטרינר יבקש מבעל הכלב לתעד את ההתקפים לפי ציר זמן, דרגת חומרה וזמן התאוששות מההתקף.

הטיפול היעיל והמוצלח ביותר הוא מניעתי, לכן הווטרינר ינסה לאתר את הגורמים למחלה ולטפל בהם נקודתית, עם זאת אפשרות זו קיימת רק במקרה של אפילפסיה סימפטומטית. לכן, כלבים רבים המאובחנים עם אפילפסיה חייבים לקבל טיפול קבוע וארוך טווח, לכל אורך חייהם. הטיפול המומלץ הוא תרופתי, בדרך כלל תרופות כמו פנוברביטאל, פוטאסיום ברומיד או דיאזפאם.

הטיפול בכלב המאובחן עם אפילפסיה דורש אחריות מאחר ויש להקפיד על הטיפול התרופתי, לתעד את ההתקפים, להקפיד על תזונה נכונה המותאמת לכלב ויש להגיע לווטרינר באופן קבוע לצורכי מעקב וטיפול. חשוב להקדיש לכלב החולה תשומת לב ואהבה, לשחק איתו, לטפח אותו וליהנות מפעילויות משותפות.

בזמן התקף אפילפטי אצל הכלב מומלץ להישאר רגועים, להרחיק מסביבת הכלב חפצים חדים, ואין להכניס את היד לפיו. יש להרחיק ילדים וכלבים אחרים מהכלב החווה התקף, אם הכלב עומד על משטח גבוה כדאי להוריד אותו לרצפה ולנסות להשכיבו. חשוב מאוד לתעד את האירוע, אפשר באמצעות המצלמה בסמארטפון, כדי להציג את הסרטון לווטרינר. אם הכלב חווה התקף קצר וחד פעמי יש לעדכן את הווטרינר לצורך ייעוץ וקבלת הנחיות לגבי טיפול, אם ההתקף ממושך חשוב להגיע במהירות לווטרינר כדי לסייע לכלב.